המרחב אשר בו בחרנו לעסוק,הוא בית המקדש. ההגעה למרחב זה מתחילה הרבה לפני המקום הפיסי עצמו.

לטקס הגעה זה קוראים טמנוס. תהליך זה מתחיל בעלייה לרגל לירושלים, דרך ארוכה שאדם צריך לעבור במועדים קבועים בשנה, ומכניסים אותו להלך רוח טקסי ומעמדי. 

לאחר המסע המפרך מגיע האדם להר הבית עצמו. כאן מתחילה לפעול היררכיה של חללים, אשר מעבירה את האדם תהליך הגורם למקום להיחשב כקדוש.

בטבעת החיצונית מצוייה רחבת הר הבית והכניסות אליה הן בצד הרחוק, כאשר מנגד מתחם בית המקדש. לאחר מכן, הטבעת מתהדקת והאדם מגיע לרחבת הכניסה של בית המקדש, שם נמצאים הנשים והמצורעים אשר מייצגים את ההתפלגות הפרקטית הלא נורמטיבית המתקיימת במרחב זה. אנשים אלה לא מורשים להיכנס לרחבה הראשית של בית המקדש, ואף מופרדים ממנה פיסית, ע"י חומה. 

 לאחר מכן, מצוייה הכניסה הראשית של בית המקדש, אשר בה "הנורמטיבים" עוסקים בהקרבת קורבנות לאל, מנהג רווח בתקופה זו. בבית המקדש עצמו נמצאים שלושה חללים: 1. האולם שאליו מורשים להיכנס רק הלוויים (מיעוט מצומצם ונבחר מהעם שעבד בקודש). 2. ההיכל (כוהני דת במעמד גבוה יותר מהלווייים). 3. ואחרון הוא הדביר, קודש הקודשים של בית המקדש, הוא החלל בו נמצאים ארון הברית עם לוחות הברית בתוכו. אליו מורשה להיכנס אך ורק הכהן הגדול, במועד אחד בשנה- יום כיפור. ארון הברית הוא הדבר הקדוש ביותר ליהודים, והוא מצוי בחלל הקדוש ביותר ליהודים. איפיוני חלל זה הם: הרמטיות וסגירות "והסוד הגדול הזה" שמצוי בחלל בעל התכונות המיוחדות האלה, מתווה את המכלול לכל תהליך הטמנוס, על כל היבטיו וחלליו השונים.

 

קודש הקודשים הופך את הר הבית למרחב ממשמע, שהצופה במקרה הנ"ל הינו האל הכל יכול.

 בטרנפורמציה שערכנו ניסינו לשבש את מהלך הכוחות הקיים, ולגרום לשבר בהתנהלות הנורמטיבית של המקום, ליצור מקום נגד.

יצרנו חריצה בדפנות קודש הקודשים אשר חושפות ומאפשרות הצצה לדבר הקדוש שנמצא בפנים. התערבות זו הפכה את המקום למקום של פריצות וביטלה את המשמוע אשר כופה עלייך המקום.

למעשה "המלך הוא עירום". 

הפנאופטיקון-מכשיר שליטה מרחבי בידי הריבון

טיול של אחר הצהריים בין יצירות הגרפיטי של מסדה.

שיטוט סחף

טיול גרפיטי ברחובות מסדה והסביבה חיכנו עד שיפסיק הגשם, לקחנו את המצלמה ויצאנו ברוח שטות לרחוב, עצירה קטנה אצל לודמילה  מהמכולת השכונתית  לרכישת אלכוהול ( 2 בירות גולדסטאר וחפיסת סיגריות) ואנחנו מוכנים.

מטרת העל בשיטוט היא להתהלך בין יצירות הגרפיטי השונות ברחבי העיר התחתית ורחוב מסדה בעיקר מה שמכונה בחוגים מסויימים הלחם והחמאה של עולם הגרפיטי הישראלי

אז מה למדנו? ראשית למדנו שנוה לא יודע להחזיק את האלכוהול שלו בפנים,אבל מעבר לכך לאומנות רחוב יש ביטוי מעניין זה הולך טוב רק בשכונות מעמד ביניים ומטה. גרפיטי על קיר טייח מתקלף ברחוב מסדה טוב.  ברמת אביב ג על קיר  בחיפוי אבן ירושלמית נדירה שנחצבה במערה של חמורבי בעצמו.

לללללללללאטואאאוב @#$%*!

בנוסף שיטוט בחוסר מעש בעיר מביא אותך למוד סקרן יותר כל סימטה אפלה היא חגיגה וכל  והגענו למקומות די מרתקים בעקבותיה החצר הפנימית ברחוב מסדה המפוצצת בגרפיטי איכותי הייתה בהחלט חוויה

זהו בסה"כ נהנו מהתרגיל אם כי לא מבטיחים שנהפוך לחלק מקבוצת הסחף העולמית

רות סוף!

נווה סידי ליאור בן שיטרית אנסטסיה פיקוליק ורולה עבוד.

מתוקו....ליאור

במהלך ניווטי בצבא מגיעים לכל מיני פינות נידחות שלעולם לא היית מגיע  להוסיף לזה את אלמנט הניווט עצמו שמתחיל למידה מקדימה  הכרה בעל פה של כל תווי שטח באזור כל קו גובה במפה הטופוגרפית  אימאג' כללי בראש של האזור באמצעות תצלומי אוויר.

אבל בשטח עצמו תמיד יש הפתעות .ההרים נשארים אותו דבר ,לפעמים הערוצים והואדיות יכולים לבלבל ,אבל בסה"כ אם למדת כמו שצריך אתה אמור להרוויח ביושר את 5 שעות השינה שלך עד הניווט ליום שמחרת .רוטינה שוחקת לכל הדעות.

החוויה הכי חזקה שלי מהניווטים היא באחד השבעות בצפון אחרי חציית נחל אכזב הגענו למקום שאפשר רק לכנות אותו כמקום מיסטי עץ בודד עצום בממדיו בצורת פירמידה מושלמת.

כל מי שסחב אי פעם תיק לאו על הגב מכיר את האורגזמה הכרוכה בלהוריד את התיק מהגב ולשחרר מעט את השכמות באותו יום לשבת תחת צילו היה חוויה שלא אשכח.

כשאחריי זה בררתי על אותו עץ שלא עזב את מוחי גיליתי שזהו עץ ידוע ומוקד עליה לרגל למחבקיי עצים למיניהם.

ולמעשה זהו העץ המתוארך כהעתיק ביותר בארץ .

הדיון שערכנו בנינו...

בדיון שערכנו בנינו על חוויות המקום שלנו,עלו מספר נקודות לגבי אפיוני המקומות,שהיו שונים לחלוטין האחד מהשני.
בכל המקומות היתה בולטת התפיסה החושית של המקום,אם זאת בריח,צבעים,מראות,או תחושות כמו רוח,חום,קרירות וכ'ו.
דבר נוסף שהיה בולט הוא שכל המקומות משוייכים אצלנו לזיכרון,אפילו אם זה לא המקום הספציפי מזכרון ילדות כלשהו,אפיונים מסויימים במקום אשר הזכירו מקום ילדות מסויים,הפעילו גל של נוסטלגיה וזכרון שמקושר למקום.
בכל המקומות היתה מידה מסויימת של חוסר השתנות,מקומות סופיים ומשומרים(אוטנטיים) וכולם השרו תחושה של רוגע ושלווה(אפילו אם הם היו רועשים),מקומות שבהם אדם נטול דאגות ומרגיש ביטחון.

השאלה שהעלינו:עד כמה קשור הזיכרון הסובייקטיבי שלנו,באפיון מקומות בהם אנו נתקלים בחיינו?

"פושקין" - פארק בפרוורי סנט פטרבורג....אנסטסיה

הפארק נמצא 26 קילומטר מסנט פטרבורג - צארסקויה סלו (ברוסית Ца́рское Село́ - "כפר הצאר").

אין לי שום כוונה לספר את ההיסטוריה של המקום, אין קשר בין העבר של המקום,לסיבה שבחרתי מכל הפארקים דווקא את פרק פושקין.

בסך הכל,כל חיי הייתי פעמים במקום ובשתי הפעמים הוקסמתי מהמקום. אני לא יודעת למה וקשה לי להצביע על הסיבה המדויקת, אך השקט והשלווה, הפסטורליות של המקום, הערוגות והגנים המטופחים,לצד צמחיה פרועה. הניגודים הרבים במקום והאקלקטיות, גרמה לי להרגיש,ישר עם המעבר דרך השער,כמו חזרה של כמה מאות שנים לאחור.

בית סבא וסבתא,מעלות תרשיחא....רולה

Like every Friday, after a short school day, some homework mixed with tv shows ,and my mom cleaning and organizing every inch in the house …

Here we are …on the road to the place I love the most in this country ,I close my eyes and lay my head as classic music plays in my mom's new car while she's driving ,and our eyes see only green

As a strong scent of  Rosemary  and mint hit my nose  ,I know that am there already ,I step out of the car ,I breath and go to the highest spot on the roof ,I set there while my gaze wander  all over , it's a strange feeling that I could stay there  all day ,but my grandma's voice cut all this …..her Orange cake  is ready with her special herbs tea

I love it.